לילה לבן בחדרה
במסגרת אירועי לילה
לבן בחדרה
אנו שמחים להזמינכם
לפתיחת תערוכה
חדרה שלי – מקום
בלב
5.7.12 -31.7.12
של האמן
דוד מי – טל
אוצרת : שולמית נוס
אירוע הפתיחה
יתקיים ביום חמישי לילה לבן בחדרה
5.7.12 בשעה 19.30
בבית האמנים חדרה,
מרכז לאמנות עכשווית
ברחוב הנשיא פינת
רוטשילד, חדרה.
האירוע במעמד:
גב' לימור לבנת
,
שרת התרבות
,
שרת התרבות
מר חיים אביטן
,
ראש עיריית חדרה
,
ראש עיריית חדרה
ברכות ודברי פתיחה:
שלמה בוזגלו
מנכ"ל העמותה לתרבות הפנאי
מר יובל גביש,
סמנכ"ל בכיר בנק דיסקונט
גב' שולמית נוס,
ממונה על אוסף אמנות בנק דיסקונט
מנחה:
ד"ר אנטון
בידרמן מנהל ואוצר ראשי, בית האמנים חדרה
לראשונה בחדרה
"לילה לבן", מודל תרבותי שהחל בתל אביבי מחלחל בשנים אחרונות לערים
נוספות ומגיע גם לחדרה רבתי. במסגרת הפרויקט משתתפים מספר מרכזי תרבות בחדרה ומופק
על ידי העמותה לתרבות הפנאי. בית האמנים חדרה – מרכז לאמנות עכשווית, שמח לקחת חלק
מהאירוע התרבותי ולהוות מסגרת ובמה לתערוכה כוללת על שלושת הגלריות בהן יועלו
ציוריו של הצייר החדרתי דוד מי-טל באוצרותה של שולמית נוס.
מה זה לילה לבן? על מה ולמה
אנחנו חוגגים? מתי מתחיל ומתי נגמר הלילה? זה מה שקורה כשמחברים את עיר לבנה עם
עיר ללא הפסקה כמו תל אביב - יפו. הרעיון
הוא לתת ביטוי למרקם עירוני, היסטורי וייחודי, כאתר מורשת תרבות עולמית. ההכרזה
נעשתה ביולי 2003 ומאז, מדי שנה, מציינת עיריית תל-אביב - יפו את הכרזת
אונסק"ו בסדרת אירועים המשלבים בין "העיר הלבנה" לאפיונה של העיר
כ"עיר ללא הפסקה". במהלך אירועי הלילה הלבן פתוחים מוסדות התרבות
והאמנות, בתי העסק והמועדונים בעיר במשך כל הלילה, וכן מתקיימים מופעי חוצות עד
הבוקר. האירועים פתוחים לקהל הרחב, בחינם או בתעריפים מוזלים, והציבור מוזמן
ליהנות ממגוון גדול של אירועים ייחודיים. אירועי הלילה הלבן נחלו הצלחה אדירה
בשנים עברו בקרב הציבור והשנה מצטרפת חדרה רבתי (עיר בהתפתחות מואצת) לרשימת הערים
המבקשות להראות ולהציג את תרבותה ולאפשר לתושביה לקחת חלק בה.
במסגרת הרחבתה
ופיתוחה של העיר חדרה והעלאת קרנה של התרבות והאמנות בעירנו כחלק בלתי נפרד מחינוך
לתרבות ואמנות על גווניה השונים נפתח בינואר 2009 בית האמנים החדש בחדרה. בית
המפואר לגאוותם של אמני חדרה ותושביה מניב פרי והצלחה.
מדברי ראש העיר חיים
אביטן: "אני מאמין שהזכות ליצור תרבות ולצרוך אותה היא זכות יסוד. חיי תרבות
ואמנות של עיר בונים את דיוקנה, זהותה וייחודה. בית האמנים שהחלטנו למקם במרכז
העיר יחזק את הליבה התרבותית המשותפת ותעודד גם ביטוי למסורות השונות ולתרבויות
השונות, תוך קיום יחסי גומלין ביניהן. מיקום בית האמנים במרכז העיר במתחם הספרייה
העירונית ובית יד לבנים יעודד חשיפה של קבוצות אוכלוסייה מכל הגוונים והגילאים
לתרבות ויצירה".
תרבות ואמנות של
עיר בונים את דיוקנה, זהותה וייחודה. ברוח הדברים מופקת תערוכה גדולה של הצייר
החדרתי דוד מיטל באוצרותה של שולמית נוס.
פתיחה חגיגית תתקיים בלילה הלבן 5 ליולי 2012 בשעה 19:30 ותוצג במרוצת שלושת
שבועות.
בתערוכה ציורים
צבעוניים במימדים גדולים אשר יתלו על קירות שלושת הגלריות שבשני מפלסי בית האמנים.
בסגנון אישי ומיוחד שהבשיל במרוצת השנים פיתח הצייר דוד מיטל פסיפס-ציורי רב-שכבתי
המספר על זמן-עבר וזהות-מקום בו חבוי סיפורו האישי.
ציוריו אסתטיים עם
מודעות לנועם ויופי עשויים במספר שכבות של צבע ובאינספור נגיעות סיזיפיות של
פעולות המכחול. התוצאה, זוהר צבעוני מרצד כאור של תקווה. מהמשטח הציורי בוקעים פתחים
בצבעים כהים (כפצע שלא הגליד) ולהם ערך
ציורי וערכים סמליים של תכנים המלווים את הכאב ואת הזעקה הבלומה.
תחביר ציורי כרקמות-חיים
נגלים על מטוטלת הניגודים ומשלימים אחד את האחר. "כאב" כזעקה, האור הזוהר מהצבעים הבהירים כצמיחה ותקווה.
מיטל יוצר בעכשוויות ובאמצעות הפעולה הציורית מועתק אל העבר כמתבונן, מתגעגע, כזוכר
וכמי שאינו מוותר לרגע על שיח תמידי שהוא מנהל עם בנו אמיר ז"ל. רקמת הציור
על רבדיה אינם ניתנים לפרימה, זוהי רשת מסך תודעתי דרכו העבר וההווה נפגשים.
שולמית נוס, אוצרת
התערוכה ומנהלת אוסף בנק דיסקונט שמקדמת אמנים וותיקים ובתחילת דרכם מלווה את דוד
מיטל לאורך שנים. במסגרת עבודתם המשותפת הוצגו תערוכות רבות בארץ ובחו"ל
שבמסגרתם היא מצביעה על שתי נקודות מרכזיות ביצירתו – על הערך האמנותי ועל הערך
האנושי ובשניהם יחד כיסוד וחוסן חברתי. את
הערך האנושי של מיטל נמצא בקטלוג התערוכה "עשרים בשישים" בו כותבת
שולמית נוס "תערוכת היחיד של הצייר
דוד מיטל, מוקדשת להנצחת זכר בנו, סא"ל אמיר מיטל, אשר נפל בלבנון בשנת 1988,
במבצע "כחול וחום", והוא בן עשרים ותשע. עשרים שנה של אבדן, כאב וגעגועים
פרטיים מקופלות בשישים שנות עצמאות של המדינה." ומוסיפה, מאז נפילתו של אמיר הציורים היוו עבורו
אמצעי להביע את כאבו ואת געגועיו לאמיר... "הציורים מבוססים – רובם ככולם –
על קשת גוונים עשירה. במרבית יצירותיו יש לגוון השחור נוכחות מקפיאה המחזירה אותנו
לכאב ולמהותה של יצירתו."
במאמר אחר, "לקחת
את הכתם לטיול" מתייחס הצייר והפסיכולוג יגאל ורדי לציוריו של מיטל, עיקרי
הדברים במאמרו מצביעים על הסובייקט היוצר והקשרו לחוויה הטראומטית. במקביל מציין
הכותב את הקשרי הסגנון ומזכיר את תקופת המודרניזם המוקדם ובעיקר את האימפרסיוניזם
על גווניו...
בין הדברים הרבים נכתב:
"אמנות כחוויה טוטלית וככלי של שכחה של הזמן החולף באמצעות פעולת הציור".
מגדיר את הצייר כאדם רציונאלי הפועל על פי הגישה "סוף מעשה במחשבה
תחילה" ובמקביל בספונטניות של "זרם התודעה" המאפשר לתהליכי הציור
מפגשים בלתי צפויים".
הציור של מיטל הוא
התכתבות מתמשכת בקו, צורה וצבע ובתוכן אילם ושותק... הציור שמח ודואב כישות אחת. הז'אנר
- סגנון מערוב הנע בין נאיביזם, אימפרסיוניזם ומודרניזם הנערמים למשטח ארכיאולוגי
שבמבט חולף נראה כמו צמיחה והתחדשות, תקווה ואופטימיות ובמבט מקלף ומעמיק נפגוש
ביסודות אפוקליפטיים כחורבן, הרס ואבדן.
סיפור מרגש במיוחד
הוא "תמצית געגוע: סיפור של ארז גרשטיין והמלחמה בלבנון" (אהוד ארן,
הוצאת ידיעות אחרונות 2007). באפילוג כותב ארן: " ה – 8 לאפריל 2007 בחזרה
למגדל השן בארצות הכפור. אולם הנוסעים היוצאים, בתור להחתמת הדרכון, אני מתבונן
לאחור ורואה את הציורים של דוד מיטל, אבא של אמיר שנהרג בנועיימה.... אני עוזב את
התור ונעמד מול הציור ...
שם ניבטים אלי
חמישה פרשים, פניהם מוסתרות במסכות שחורות, רוכבים אל הלא-נודע. למטה כתוב: חמשת
פרשי האפוקליפסה: אמיר מיטל, נדב ליליאור, יוסי עובד, ואב סקל וארז גרשטיין.
בדרך למטוס אני
מהרהר בשמותיהם המקוריים של פרשי האפוקליפסה. לראשון מספרת האגדה קראו
"מלחמה" ולאחרון, אני נזכר, קראו "מוות". הלב אומר: מן הארץ
הקשה הזו אני, אולי, יכול לצאת, אבל היא כבר לא תצא ממני לעולם".
בתערוכה שהוצגה
לאחרונה בארה"ב "מעגלי חיים – געגועים למקום טוב יותר" אסתטיקה
שרויה בקטבים.. משקט מעורר מחשבות ועד לזעקה
לכודה ומרוסנת באמצעות ההיגיון והסדר. מריבוי
לאחדות, מדחיסות של פרטים לצבעוניות מרהיבה.
על כך כותבת שולמית
נוס, " הדגמים הצבעוניים, החוזרים על עצמם, יוצרים מכלול מאורגן: שדות הצבע
מורכבים מרצף חוזר ונשנה של קווים, נקודות ועיגולים המאזנים את המקצבים האופקיים
והאנכיים לכלל מבנה הרמוני עם תחושה עזה של שפע וחיוניות הפורצים את גבולות הבד.
בוחנים את נופי חדרה דרך מטעי עצי הפרי, רחובות המושבה, וחוף הים. הביטוי הבלתי
אמצעי של צבע וחומר ותחביר אישי הם נופי נפש וזיכרון המבטאים בדרכו המיוחדת "מקום וזהות מקום
" ואת המכאוב שאותו הוא נושא מאז נפל בנו אמיר בלבנון.
כמנהל ואוצר ראשי
של בית האמנים חדרה ברצוני להביע את הערכתי העמוקה לאדם וליוצר דוד מיטל הנאמן
למשפחתו, לעירו ולמולדתו ובאותה נשימה לאחל לך המשך הצלחה בדרכך המיוחדת ומה שהיא
מייצגת.
תודה לשולמית נוס על עבודתה הנאמנה ועל הדרך בה
היא יוצקת את דמותו של חברינו דוד מיטל ועל אוצרותה הנפלאה בבית האמנים חדרה.
ד"ר
אנטון בידרמן
David Meytal Painter - Erev Hadash
לסרטון הפרומו
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה